נכתב בתאריך 5.7.10 על-ידי קפיטן פראקסה
כמו הרבה דברים טובים גם הבלוג הזה התחיל בשיחת מסדרון. במקרה שלנו, המסדרון נמתח בין פינת הקפה לעמדת הקבלה במשרדי הנהלת לב בקומה ה- 14 במרומי מגדל המשרדים שמעל דיזנגוף סנטר.
עמדנו שם, שלושה גברים ואישה מקסימה אחת ודיברנו איך לא על עיתונות, על תקשורת, על אינטרנט ועל הנושא החביב עלינו ביותר: קולנוע. מישהו סיפר על בלוג קולנוע בריטי שהוא קרא ואיך האינטרנט, הוידאו והקולנוע מתחברים ויוצרים פתאום זווית חדשה על תחום כל כך ותיק.
כמו שלעיתים קורה בשיחות מן הסוג הזה השיחה עברה מהר מאוד לאיך אצלנו זה אף פעם לא קורה, איך ישראל תמיד מאחרת ומדשדשת לה מאחור ואיך אנחנו ...
נכתב בתאריך 6.6.10 על-ידי פוסט אורח
בזמן שקארי מתלבטת שעות אם לספר למיסטר ביג על הנשיקה שלה עם איידן או לא, יש נשים אמיתיות שמתעסקות בדברים קצת יותר מהותיים...
נכתב בתאריך 28.5.10 על-ידי פוסט אורח
איזה משחק מילים אני יכולה "להמציא" על קאן וכאן ושם שלא יהיה שחוק מדיי...
נראה לי שאני מוותרת... פשוט אספר לכם קצת ממה שהיה שם.
נכתב בתאריך 20.5.10 על-ידי פוסט אורח
אחרי ש"גררנו" את הפרטנרים הגברים שלנו ל"סרטי הבנות" המרגשים והנוגים (נו, אלה עם המחשבות העמוקות על החיים), אפשר לפרגן להם גם איזה סרט קליל שפשוט יגרום לכם לחייך כל פעם שתיזכרו בו..
נכתב בתאריך 17.5.10 על-ידי פוסט אורח
והרבה מוזיקה טובה... וכל זה בסרט שהוא בכלל עם שם באנגלית...
kool and the gang - rated x
"סול קיטצ'ן" של פאטי אקין, עוד שלושה ימים בבתי הקולנוע.
נראה לכם שתצליחו להתאפק עוד קצת???!
נכתב בתאריך 16.5.10 על-ידי פוסט אורח
נכתב בתאריך 11.5.10 על-ידי פוסט אורח
shantel - manolis o hasiklis
ותגידו לי שלא בא לכם פשוט לקום ולרקוד...
נכתב בתאריך 27.4.10 על-ידי פוסט אורח
זה היום האחרון בקאן... חלפו כבר עשרה ימים אינטנסיבים, "מלאי סרטים טובים וטובים פחות", לחצים, עמידות בתור, פגישות, וויכוחים, צפיפות, כל מה שאני רוצה זה כבר לחזור הביתה.
רק עוד סרט אחד בתוכנית, אף אחד לא שמע עליו לפני. בלשון של קאן, אומרים "אין עליו באזז".. סרט קוריאני בלי קאסט מוכר. בצוות אנחנו מתווכחים מי יילך לראות. למרות שיש לנו כרטיסים לפרמיירה החגיגית, לשטיח האדום, כולם רוצים לוותר, כבר אין כוח. לא לשטיח האדום, לא להתלבש יפה, סרט על ילדה מקוריאה. הילדה היחידה שאני רוצה, זאת "מעיין" הקטנה שלי, שמחכה לי בארץ.
נכתב בתאריך 22.4.10 על-ידי קפיטן פראקסה
בטח גם אתם ראיתם בימים האחרונים את שלטי החוצות בתל אביב עם דיוקנה של בחורה יפיפייה מנגנת על כינור, ולא הצלחתם להיזכר מאיפה היא מוכרת לכם?
ובכן זוהי שושנה מ"ממזרים חסרי כבוד".
כן, כן, שושנה היהודייה הנוקמת שניהלה בית קולנוע קטן בפריז נהייתה לימים כנרת מפורסמת שמוכנה לעשות לא מעט כדי לנגן עם תזמורת הבולשוי. (אגב, היא לא באמת למדה לנגן לכבוד הסרט).
נכתב בתאריך 14.4.10 על-ידי פוסט אורח
אם גם אתם עברתם את גיל 30, בטח כבר התחלתם להבין (מרמזים שנזרקו לכיוונכם פה ושם לאורך השנים) שלמרות מה שההורים אמרו לכם תמיד, לא קל בחיים האלה...
אז נכון, "חיים רק פעם אחת" ו"אם תחייכו אל העולם הוא יחייך אליכם בחזרה", אבל איכשהו זה לא כ"כ עובד ככה ביומיום...
לא הכל מסתדר כמו שרוצים, וברוב המקרים בכלל לא יודעים מה רוצים...
מי באמת יודע מה הוא רוצה להיות כשהוא יהיה גדול? (בינינו, מי בכלל רוצה להיות גדול?).
דמיינו לעצמכם מה זה להיות גם רווק, גם בן 40 וגם לא ...
